על ריצוי, וויתורים, הקרבה והצורך להבין היכן שמים את הגבול. מערכות יחסים אינן יכולות להחזיק בלי וויתורים ופשרות של בני הזוג האחד כלפי השני, אך ישנם אנשים הנוטים לכופף את עצמם באופן סדרתי בכל מיני סיטואציות בחייהם. מחקרים מצביעים על כך שטיפוסים מרצים, נוטים להסכים באופן קבוע עם אנשים ומדובר במנגנון הגנה אשר נועד לגרום להם לחיות בפחות מתח נפשי ולמנוע לחץ. כיוון שרוב הזמן הטיפוסים המרצים נוטים להתנצל גם אם לא מאמינים שיש להם צורך, הם נוטים להסכים ועושים דברים שלא בהכרח רצו ברוב הזמן, הם בסופו של דבר מגיעים לכדי פיצוץ ומסוגלים לנתק קשר עם האדם שמולם בין יום. טיפוסים מרצים קיבלו המון חיזוקים על התנהגותם הוותרנית והפשרנית, הודו להם, שיבחו אותם וגרמו להם להבין שהם מתנהגים בצורה נכונה ולכן סיגלו לעצמם התנהגות זו לאורך השנים. יש להם גם לא מעט רווח מהסיפור הזה- טיפוסים מרצים הם טיפוסים שרוב האנשים נהנים בחברתם. תמיד אכפתיים, מתעניינים, רגישים, פותרים את הבעיות של כולם, לא רוצים להיכנס לעימותים, קשובים, לא כועסים הרבה על הסביבה- (ואם כן, קשה להם לשתף) הם תמיד יהיו הטלפון הראשון לעזרה, הכתף להישען עליה. הם תמיד שם בשביל האחר... בקליניקה שלי, אני מיד מזהה את הטיפוסים המרצים. "אני בסדר... אל תדאגי, מה שחשוב עכשיו זה ש... " "נוח לך? נראה שקר לך עם המזגן" הם כל הזמן דואגים לי ובודקים לשלומי. בתחילת המפגש, לעיתים גם באמצע ובסוף, והם אינם שמים לב לזה כיוון שזה באופן שיגרתי ושותף עבורם. אך למרות כל ה"טוב" הזה. מדובר באליה וקוץ בה: לחיים קצב משלהם, והם לעיתים דורשים מאתנו להתעקש, לכעוס, לדרוש, לאכזב, להתעמת וגם להשיג את שמגיע לנו. במשא ומתן ובעסקים ישנו קושי בקרב הנוטים לרצות, הם נוהגים באופן פסיבי כאשר מזהים קונפליקט. משא ומתן נחשב עבורם לקונפליקט כיוון שהם מתקשים להילחם על מטרותיהם עקב הצורך לרצות את הצד השני, הם מאפשרים לחמלה או לאמפתיה שיש להם כלפי אחרים למנוע מהם להשיג את מטרותיהם. טיפוסים מרצים רוב הזמן מתמקדים בלחשוב על הסביבה ושוכחים את עצמם במהלך הדרך. הם מרגישים שלא רואים אותם. מרגישים שקופים, בודדים, ושיש להם את הצורך "לזייף" בשביל לשמור על הפאסון שיצרו לעצמם. בכדי שאנשים חס וחלילה לא יגלו משהו וירצו לברוח מהם. הם בעצם חושבים על כולם, חוץ מעל עצמם. עד שאי אפשר יותר. עפ"י מחקרים , בקריירה הם מוערכים מאוד אך מגיעים פחות רחוק מהאנשים שאינם מרצים ופחות צייתנים. אז איך אפשר לשנות את זה? 1. לבחור לומר לא. היכולת לסרב ולא להסכים לכל דבר. ההבנה שאם אסרב זה לא אומר שיאהבו אותי פחות, אלא שאני בוחר לעמוד על שלי. חשוב לדעת איך להגיד את הדברים בצורה נעימה לצד השני ואיך להעביר מסר נכון ובצורה שאינה פוגעת. 2. תרגול סרטיביו- להגיד את הדברים בצורה שכנעת,ברורה, מדויקת. להרגיש נוח עם טון הדיבור האסרטיבי. חשוב לדעת איך להגיד את הדברים בצורה נעימה לצד השני ואיך להעביר מסר נכון ובצורה שאינה פוגעת. 3. את ההבדל בין הקר בה לבין נתינה- כשאנחנו מקריבים בשביל האר אנחנ מקריבים ממה שאין לנו לתת, ממה שלא בהכרח מתאים לנו לתת. זה בא על חשבוננו. ולעומת זאת, כשאנחנו נותנים... אנחנו נותנים מכל הלב. ממה שאנחנו רוצים לתת ומאיפה שיש לנו לתת. זה לא בא על חשבוננו, זה בא מאתנו. חשוב לדעת איך להגיד את הדברים בצורה נע ימה לצד השני ואיך להעביר מסר נכון ובצורה שאינה פוגעת. 4. תגדירו מה חשוב לכם. מהן השפות שלכם? מה יעשה אתם מאושרים? חשוב לדעת איך להגיד את הדברים בצורה נעימה לצד השני ואיך להעביר מסר נכון ובצורה שאינה פוגעת. 5. בחרו את הקווים האדום שלכם ואל תעבר ו אותם! עמדו על זה! תבחנו מה אתם מוכנים לעשות ומה לא. שום דבר לא יקרה והעולם לא יתמוטט אם תסרבו להזמנה או להגיע למקום שלא בא לכם, מותר לכם להקשיב הפעם לעצמכם. בהצלחה